כמה מילים על התמדה..
כולנו מכירים את הילדים/ות שעוזבים/ות את החוג משום "שלא בא להם" ואת ההורים שאומרים "לא בא לה..",
"זה רק חוג, אני לא רוצה להכריח אותה",
לאמא עייפה החוזרת מהעבודה ברבע לחמש ויש לה רבע שעה להכין ולהביא את הילדה לחוג
בעוד על כתפה מונח האח הקטן ולאוזנה צמוד הפלפון, אין סבלנות ואנרגיה להתמודד
עם חוסר הרצון/ירידת המוטיבציה של הילדה להגיע לחוג (ואיני שופטת את ההורים קצב החיים באמת רצחני בשנים האחרונות,) אם הילדה אינה משתפת פעולה בחוג כדאי כמובן לשחרר,
אך אם הקושי הוא בהגעה או במעבר מהבית לחוג וכו.. והילדה משתתפת ונהנית כדאי לנהל שיחה עם ההורים
ולהסביר להם על העליות והירידות שיש בכל תחום בחיים :
הרי גם לגן לא הולכים כל בוקר בשמחה, כנ"ל לגבי העבודה גם אם היא עבודת חיינו ,
לא תמיד "בא לנו" להיות הורים/בני זוג ושאר התפקידים שלנו,
עם קצת דימיון והכוונה ממכם יכולים ההורים להסביר את העניין הזה לילדים והילדים יחוו את העליה שמגיעה אחרי הירידה, כמובן תלוי גם ברצון/סבלנות של ההורים אשר לא מעוניינים /יכולים להתמודד עם התסכול של ילדיהם במקום לאפשר להם ללמוד מזה.
כדאי להסביר להורים את חשיבותה של ההתמדה וההתמקדות ככלי לחיים, הדמנות טובה לעשות זאת בשיעור פתוח/ אסיפת הורים בתחילת/אמצע שנה/ וכו..
בהצלחה!
